יום שלישי, 13 בנובמבר 2012

חובת שיפוץ המבנים בתל-אביב - מהלך חוקתי? (מאמר שפרסמתי בעיתון גלובס)

לאחרונה התפרסמה בהרחבה קבלתו של חוק עזר עירוני חדש בת"א, המחייב בעלי בתים לבצע שיפוץ אחת ל-15 שנים. השיפוץ אמור לכלול שיפורים בחזית הבניין, ופעולות מנע למניעת נזקים עתידיים.
חוק העזר החדש זכה לביקורת נוקבת, בעיקר בטענה שלפיה הוא מנוגד לכאורה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע בסעיף 3 כי אין פוגעים בקניינו של אדם. כלומר, לדברי המקטרגים אין לחייב אדם לשפץ על חשבונו את ביתו האפרורי והמתקלף.
במבט ראשון מדובר בנימוק שובה עין, שלפיו אין מחייבים אדם לעשות בקניינו את מה שאין הוא חפץ לעשות. אולם, ניתוח הדברים מלמד כי אין בין טענות אלה ובין "כבוד האדם" דבר.
ראשית, גם בדין הקיים לפני חוק העזר החדש, הוכרה במפורש סמכותה של הרשות לכפות על בעלי בתים שיפורים ושיפוצים. כך, חוק שיפוץ בתים ואחזקתם, התש"ם-1980, קובע כי ניתן לכפות על בעלי בניינים לתקן את הרכוש המשותף ולשפר את חיצוניותו, ואף נקבעה סנקציה פלילית על הפרת החוק (סעיף 8). גם חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984 קובע בסעיף 13ב(ב), כי ניתן לתת צווים להיכנס לחצרים בהם הושלכה פסולת, אם בעל הנכס אינו ממלא אחר צו לנקותה.
גם בעיריית ת"א כבר הוחל פרק ח' לחוק העזר לשמירת הסדר והניקיון משנת 1980, אך זהו חוק "חסר שיניים" אשר לא נעשה בו שימוש רב בתחום שיפוץ הבתים.
סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) מעניק פטור מארנונה לבניין "שניזק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו". עד לאחרונה, נהגה עיריית תל אביב לשלול פטור זה מבניינים אשר קיימת "כדאיות כלכלית" בשיפוצם, וניסתה לכפות בכך שיפוץ בניינים רעועים. בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי מבחן הכדאיות הכלכלית כתנאי לפטור מארנונה הוא בלתי חוקתי, אך נקבע כי קיימות דרכים אחרות לכפות על הבעלים לשפץ את בתיהם (בר"מ 5711/06 המגרש המוצלח בע"מ נ' עיריית תל אביב, לא פורסם).
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עוסק לא רק בקניינו של אדם, אלא גם בכבודו. תילי תלים של מאמרים וספרים נכתבו על משמעותו של הביטוי "כבוד האדם". ניתן לומר בתמצית, ש"נקודת המוצא לכבודם של בני האדם הוא כבודך בעיני עצמך; כבוד חבריך צריך להיות שווה בעיניך לכבודך עצמך" (ברק, פרשנות במשפט, 405; ח' כהן "ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית", הפרקליט - ספר היובל (1994) 35).
הזכות לכבוד טומנת בחובה גם את החובה לנהוג בכבוד כלפי אחרים. ולכן, כאשר אדם נזעק להגן על קניינו, האם אין זה ראוי ונכון לומר לו - לאט לך, נהג אתה בכבוד כלפי שכניך וסביבתך, בטרם תדרוש הגנה על קניינך?
התשובה לכך בעיני ברורה. חופש הקניין אינו אמור להקנות לבעליו של נכס מקרקעין את הזכות להזניחו הזנחה פושעת, עד אשר יבייש את עצמו ואת סביבתו. חיוב בעלים של נכס מקרקעין לשמור עליו במצב סביר, תקין ונעים לעין, מגלם לטעמי את הזכות והחובה לנהוג בכבוד, או בלשון העם "בשביל כבוד - צריך לעבוד".